סגולה אמיתית, בדוקה ומנוסה, להיות עשיר ומצליח 

הטור הזה בדרך כלל עוסק בשיווק, השבוע ראיתי באחד העלונים המחולקים גם הם חינם בבתי הכנסת, עם שורה אדומה כזאת, לא לקרוא בזמן התפילה, נשמעתי להוראות ההפעלה, וקראתי בביתי בנחת, תוכנו עסק גם הוא בהשתדלות הפרנסה, מצא חן בעיני, החלטתי לשתף אתכם, בתור קוראי הנאמנים מקדמת דנא, יש בזה גם מוסר השכל לחיים, ואין מזרזין אלא למזורזין, אני מובטח שכל מי שיפעל לפי הכתוב כאן, שכרו הרבה מאד.

כמו תמיד נתחיל גם הפעם בסיפור יהודי, על יענקל'ה העני, שכבר כמה ימים לא ראה פרוסת לחם, ביטנו מציקה לו מאד, מלבושיו פרועים, אי אפשר לא לראות עליו שהומלס מצוי הוא, בעודו הולך אנה והנה ברחובה של עיר, מהרהר הוא מאין יבוא מזונו לפיו, פוגש הוא יהודי בר אוריין, שואלו ההלך העני, אולי אתה מכיר כאן בית התבשיל, שאוכל לסעוד משהו, ולהחליף בגדים עם עני כמוני, ענה לו היהודי, בוודאי ברחוב יפו 18 ישנם אנשים, רחמנים גומלי חסדים, המחלקים חינם אוכל שתיה ומזון, שמח העני על הכתובת, כנראה משום מה, חוץ מהמראה שלו גם שמיעתו נדפקה, הלך העני לבית מספר 16 , שם הייתה וילה מפוארת, הקיש בדלת, פתח לו הגביר ושאל לרצונו, האם כאן הוא בית התבשיל - מיד קלט הגביר את הטעות, החליט לנצלו, ואמר, אכן כאן מחלקים מזון אבל לא בחינם, צריכים קצת לעבוד, חשב העני שמסתמא טעה בהבנה הבסיסית, וכי מי נותן אוכל ובגדים חינם, הסכים לקבל את התפקיד הנחשק, כדי שבערב יכנס משהו לפיו. העני הרעב והייגע,

עבד יום שלם בביתו של הגביר, כיבס, מרק, ניקה את הגינה, ביצע שליחויות והרים משאות, לעת ערב, כשהוא כבר כמעט נופח את נשמתו, מבקש הוא את המגיע לו בגין יום העבודה הקשה, אמר לו הגביר, כאן עובדים, ואת האוכל מקבלים במספר 18, חשב העני שכך זה הנוהל, הגיע לבית התבשיל, עם טענה שמגיע לו ארוחה דשנה, בגין יום העבודה, הבין בעל הגמ"ח את הנוכלות שאליה נפל, פתח לו שולחן מלכים, כי כנראה זו גם לא הפעם הראשונה שמגיעים אליו עניים מנוצלים.

הנמשל הוא, כל אדם צריך לעבוד לפרנסתו, ולפרנסת בני ביתו, בדרך הוא פוגש ביצר הרע, שמציע לו להשתדל, כי הרי בלי ההשתדלות הוא עלול למות ברעב, הרי רובצת עלינו הקללה, בזיעת אפיך תאכל לחם, צריך לעבוד ולעמול קשה לפרנסה, מה גם שלפעמים העבודה באה על חשבון התורה והתפילה, או יתר המצוות, אני תמיד רואה את האנשים שרצים באמצע התפילה לעבודה, אני תמהה לאן אתם ממהרים, או את אלו שעונים לטלפונים האמצע התפילה, עם קולות משונים לצד השני, תמיד הם עונים אמן יהא שמיה רבא, אפילו שכרגע לא אומרים קדיש, רק הוא בטוח שבצד השני המתקשר, זה הקטע היחיד שמכירים.

בסמוך למשרד שלי ישנו מוסך מורשה, עם שלט ענק, כאן מתקיימת תפילת מנחה בשעה אחת, מין בית כנסת מאולתר כזה, שדלת כניסה שלו, פורקה מאוטובוס ישן, מפעם לפעם אני משלים להם מניין, מגיעים לשם מוסכניקים גרומי ידיים כאלה, הגריז שבציפורניהם, הוא כבר חלק מנשמתם, אני מעריץ את כוח ההתנתקות שלהם, הם בזמן תפילת שמונה עשרה של לחש, עומדים כעבד לפני קונו, הידע שלהם בעולם התורה, כמו הידע שלי בבוכנות מנוע, אצלם צילנדר זה לא כובע, זה עוד מושג מכונאי מורכב.

האדם העובד לאחר שהוא עמל ייגע ומותש, שולח אותו יצר הרע לבקש את הפרנסה מבורא עולם, שהוא מקור הפרנסה, אבל אותו מקור, אותו בורא עולם לא קיבל את התפילה, את הלימוד, כי יצר הרע מעסיק אותנו כל היום בעבודה בתואנה שחייבים השתדלות לפרנסה, הוא, היצר לא מקור החיים לכל חי רצון. הקב"ה היה נותן לנו את פרנסתנו ביותר רווח וכבוד, אילו לא היינו טורחים על חשבון התפילה והתורה,

אני אישית, לצערי, לא זכיתי להישאר באוהלה של תורה, אבל לפחות אני מנסה בכל כוחי להיות דבוק לשורשים שלה, כשאני בתפילה אני מתפלל, כשאני בעבודה אני עובד, משתדל לשאת ולתת באמונה, ידיד שלי שהוא מנכ"ל בחברת הייטק, תמיד מציין בפניי שנשות האברכים שהוא מעסיק, הן העובדות הכי מצטיינות אצלו בכל המחלקות, הן עובדות מסורות ואחראיות, כשאני רואה אנשים שמחפפים ביראת שמים, אני מניח שהם גם מחפפים בעבודה,